היסטוריה ופוליטיקה

כאשר המוני אזרחים מודאגים הציפו את הרחובות במחאה נגד ההפיכה המשטרית, רובם המשיכו להתעלם מהמרחב הלא דמוקרטי שמחזיקות ממשלות ישראל מעבר לקו הירוק כבר כמעט שישה עשורים. הקוד נשמר: לא מזכירים את הכיבוש. 

העובדה הזאת שלחה את מיכאל ספרד, מעורכי הדין המזוהים ביותר עם זכויות אדם בישראל, אל שולחן הכתיבה. "רציתי לשרטט", הוא כותב בכיבוש מבית, "איך עשורים של דיקטטורה ישראלית כלפי הפלסטינים יצרו דינמיקה שהובילה את מדינת ישראל מקריית ארבע, מקדומים ומפני חבר אל האיום הממשי שפרץ לחיינו בראשית 2023: הפניית הגיליוטינה האנטי-דמוקרטית פנימה והחלת מבנה חוקתי חדש וטוטליטרי שידכא את הישראלים כולם, גם היהודים שבהם. ואז הגיע שבעה באוקטובר. לרגע נראה לי שדבר מהעולם הקודם לא רלוונטי, אבל עם הזמן הבנתי שזה לא נכון. הכול עדיין רלוונטי". 

בכיבוש מבית מוביל אותנו ספרד במסע בעקבות הכוחנות הישראלית וחושף את שורשיה העמוקים ואת השלכותיה המטלטלות. כי אם לא נבין מה אנחנו עושים לאחרים ומה זה עושה לנו, לא נוכל לעצב מחדש את דמותנו כחברה.

אם לקחת את הספר הזה לידך, אני מניחה שקַצת בסכסוך. שיש חלק בתוכך, אפילו קטן, ספקני ושברירי עד כי לרוב נדמה שהוא חומק ממך, חלק שמאמין שיש אפשרות לסיים סכסוכים.

או ההיפך.

לקחת את הספר הזה לידך כי פעם האמנת באפשרות לסיים סכסוכים, גם את הסכסוך הישראלי- פלסטיני, והאמונה הזאת התערערה. את.ה שבור.ת לב מאובדן הדרך, אבל את.ה כבר לא רואה את הדרך החוצה.

רוב האנשים במרחב שבו אנחנו חיים – גם יהודים וגם פלסטינים – מוצאים את עצמם על הציר הזה.

ואכן, לכאורה, מה בין פיוס ובין הנקודה הזאת בזמן – המילים האלה נכתבות באוקטובר 2024 – נקודה שהיא הקשה ביותר עד כה בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. נדמה שסכסוך ומלחמה מהצד האחד ופיוס מהצד האחר הם שני יקומים מקבילים שבהם השפה שונה, התחביר שונה ואפילו ההיגיון אינו אותו היגיון.

ואולם בהיותם תוצרים של האנושות, שניהם ביטויים שלה. לכן, על אף שאינטואיטיבית נדמה שזה בלתי אפשרי, גם בעיצומו של סכסוך - הפיוס ממשיך להתקיים כאפשרות ממשית.

לכן, אין זמן מתאים יותר לתהות, לחקור ולבקש פיוס. אין זמן מתאים יותר להזכיר את מה שכל כך קל לשכוח כששקועים בתוך סכסוך שנדמה בלתי פתיר. סכסוכים מסתיימים. תמיד. למעשה זה בטבע שלהם. יעידו אפילו הנוראות שבמלחמות – מלחמות העולם והשמדות עם.

השאלה רק כמה זמן וכמה חיים יאבדו. ובתוך כך מובלעת אמת נוספת: אנחנו נוקשים וסגורים פחות מכפי שנדמה לנו. בני אדם יודעים להשתנות וגם חברות יודעות להשתנות.

בחלק השלישי והאחרון של יצירתו הכבירה של סווטוניוס, אנו פוגשים שישה קיסרים שונים הוזכים, כמו בחלקים הקודמים לתיאור ישיר וחד מאת סווטוניוס. ביניהם נמצא רודנים אכזריים ושליטים הגונים שהגורל הציב על כס הקיסרים.

מקום מיוחד שמור בניהם לקיסר טיטוס, יורשו של אספסיאנוס, המתואר באופן שונה באופן מהותי מהאופן בו דברי ימי העם היהודי בחרו לזוכרו.

במיתוס הציוני-הישראלי המכונן שמור לענף הפרדסנות מעמד ראשון במעלה. בדומה לתעשיית ההיי-טק כיום, גם ענף הפרדסנות של ימי המנדט הבריטי והעשור הראשון שלאחר מלחמת 1948 שימש מנוע כלכלי מרכזי, עטוף הילה אידיאית וחברתית. ובדומה למיתוס הציוני-הישראלי עצמו, ולא פחות מכך לשיח הישראלי הנוכחי, גם המחקר על הפרדסנות העלים את מקומם, ופעמים רבות אף את עצם קיומם, של הערבים-הפלסטינים מתולדותיו של ענף מרכזי זה.

במחקר מקורי ופורץ דרך זה חושפים מוסטפא כבהא ונחום קרלינסקי רבדים בלתי ידועים על ענף הפרדסנות הפלסטיני טרם הנכבה, כמו גם על היחסים המורכבים שניהל עם מקבילו הציוני. יחסים אלה החלו בתחרות כלכלית ולאומית, אך התפתחו לכדי יצירת מבנה דו-לאומי משותף חסר תקדים בהיקפו ובמשכו. הפרדס האבוד מראה שענף הפרדסנות הארצי נוסד על ידי יזמים ערבים מיפו וסביבותיה כבר באמצע המאה ה-19, לפני הופעת התנועה הציונית, ושהפרדסנים הציונים נשענו על הידע המקצועי והטכנולוגי שפיתחו המייסדים הפלסטינים. עוד מראה הספר שענף הפרדסנות הביא לשגשוג כלכלי ולניעות חברתית רבת-משמעות בחלקים ניכרים של המגזר הכפרי הפלסטיני של ימי המנדט. הפרדס האבוד מנתח את הגורמים שאפשרו את הקמת המבנה הדו-לאומי הפרדסני ואת עמידותו האיתנה עד לתוככי מלחמת 1948 והנכבה. זאת ועוד, ספרם של כבהא וקרלינסקי עומד על גורלם הטרגי של הפרדסנים הפלסטינים, אשר רובם ככולם הפכו להיות פליטים, ואחר גורל פרדסיהם שהולאמו על ידי מדינת ישראל. 

הפרדס האבוד מצביע על כך שגם בימים של הרס ואובדן, כמו בימים קשים אלה, קיימת דרך אחרת, דרך של שלום, שיתוף וכבוד הדדי – דרך סלולה שהצדדים הניצים כבר פסעו בה.

פרופ' מוסטפא כבהא הוא ראש תחום לימודי המזרח התיכון באוניברסיטה הפתוחה ונשיא האקדמיה ללשון הערבית בחיפה. כבהא מתמחה בהיסטוריה הפלסטינית, הגות ערבית, היסטוריה בעל-פה ותולדות התקשורת בשפה הערבית.

נחום קרלינסקי הוא פרופ' חבר אורח במרכז ללימודי יהדות, אוניברסיטת בוסטון. בשנים 2021-1996 היה חבר סגל במכון בן-גוריון לחקר ישראל, אוניברסיטת בן-גוריון. תחומי התמחותו הם לימודי מדינת ישראל, היסטוריה חברתית וכלכלית של תקופת המנדט, היסטוריוגרפיה ותולדות תנועת החסידות.

הצפייה החוזרת והנישנת בסרטי קאלט ישראלים, סרטי "יום העצמאות", הפכה לסוג של טקס לחיזוק ואישוש תחושת הזהות הלאומית הישראלית. בתור חברת מהגרים מגוונת וללא עבר היסטורי משותף ברור, ישראל הייתה צריכה להמציא את התרבות המקומית שלה ואת מאפייניה, ולגרום לכל מי שבא לארץ להרגיש חלק ממנה. כך, באופן לא מודע אנשי קולנוע נרתמו למשימה ויצרו סרטים שהפכו לסוג של טקס קבלה ואמצעי חיבור לזהות הלאומית המקומית. סרטים אלה עזרו ממש להמציא את הישראליות.

בספר מאמרים זה, פבלו אוטין עורך ניתוחים אסתטיים של סרטים ישראלים בולטים כדי לשפוך עליהם אור חדש ולהבין מהות מסוימת שמגדירה את החברה הישראלית עד עצם היום הזה. בחלק הראשון של הספר מתעמק אוטין בסרטים פופולריים, שזכו לאהדת הקהל והפכו לפולחן, הן פעם והן בימינו: צ'רלי וחצי, חגיגה בסנוקר, גבעת חלפון אינה עונה, מציצים, מכתוב, לשחרר את שולי ואף אפס ביחסי אנוש – ובודק את הקו המחבר ביניהם. בחלק השני של הספר מתהלך אוטין ב-קולנוע שנתפס כ-"אמנותי" ואשר זכה להכרה בפסטיבלים ואצל הביקורת ומנתח את הקולות הייחודיים והבולטים שהקולנוע הזה הביא (ערן קולירין, קרן ידעיה, האחים אלקבץ ועוד) כדי לגלות כיצד סרטים אלה חושפים צדדים מודחקים של החברה הישראלית ומשלימים את התמונה של הקולנוע הפופולרי.

אוטין, מהגר שהגיע מארגנטינה, משלב חוויות אישיות מההגירה והגילוי שלו של "הישראליות" תוך כדי ניתוח סרטים וכך מספק מבט אחר על הקולנוע והתרבות המקומיים. דרך הדיון בסרטים מנסה אוטין להבין את החברה אליה הוא נקלט, מהם הערכים המרכזיים בה וכיצד אפשר להבין את עצמנו טוב יותר, כישראלים, כדי אולי להפוך את החברה שלנו לבריאה, מכילה ומוסרית יותר.

ד"ר פבלו אוטין הוא חוקר ומרצה לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב, שנקר ובית ברל. הוא מבקר קולנוע בעיתון הארץ ופרסם את הספרים קרחונים בארץ החמסינים (2008), שיעורים בקולנוע (2016) ו-רקוויאם לשלום (2017). אוטין נחשב לאחד הקולות המרעננים והמובילים בחקר הקולנוע הישראלי היום.

ארגז מסמכים ישן שנרכש במכירה פומבית מוביל למסע בעקבות חמישה ישראלים מהפכנים שסיפורם נשכח כליל; טרוריסט יהודי כושל, רוויזיוניסט רודף קומוניסטים, פנתר שחור למוד אכזבות, פציפיסט חיפאי חדור להט ציוני ולוחם צדק שהתגייס לטובת הגרועים שבעבריינים. כולם חיו, חלמו, פעלו, לא ממש הצליחו ונעלמו. 

חביב שיבר החל את דרכו כחבר בתנועת בית״ר, הפך לפעיל אנטי־קומוניסטי, וסיים את חייו כגולה מרצון בחדר עלוב בכנסייה באזור וושינגטון; אברהם צפתי ניסה להתנקש בחייו של בן גוריון ולהקים את בית המקדש השלישי. הוא כשל בשתי המשימות; פליקס מטלון, הרפתקן ואקטיביסט מזרחי, פעל לאורך עשרות שנים מאזור שכונת התקווה, הרבה לפני שהסוגיה העדתית עלתה על סדר היום; אליעזר בר לב נלחם מדירתו המתפוררת ברחוב הירקון למען שחרורם של רוצחים ועבריינים מורשעים אחרים; צבי גרתי, נפח ופציפיסט, התגורר בחיפה ומשם פעל לאורך עשרות שנים, כתב, צייר ופיסל והותיר אחריו עיזבון אמנותי ייחודי שלא נחשף עד כה. 

חמישה מתקני עולם שלא הותירו חותם מיוחד הוא ספר דוקומנטרי סוחף ומהיר על עולם שהיה – ונעלם. 

האומנם ישראל היא "וילה בג'ונגל"? אהוד ברק ובנימין נתניהו, שעשו שימוש בביטוי זה, ביטאו תפיסה פופולרית מתנשאת בקרב קברניטי המדינה לדורותיהם והציבור בכללותו, שאינה רואה את ישראל כחלק מהמזרח התיכון מבחינה פוליטית, כלכלית ותרבותית. קובץ המאמרים בספר זה עוסק בשאלת מקומה של ישראל במזרח התיכון משלל היבטים אסטרטגיים, פוליטיים, חינוכיים ואקדמיים. הספר מראה כי בניגוד לתפיסות ישראליות מקובלות של מדינה במצור ועם לבדד ישכון, ישראל מילאה תפקידים מגוונים במזרח התיכון, הן במישור הגלוי והן במישור הסמוי, הן במצב של מלחמה והן במצב של שלום. מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 והמלחמה שבאה בעקבותיה מעמידים למבחן את שאלת מקומה של ישראל במזרח התיכון.

פרופ' אלי פודה הוא מרצה בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים והוא כיהן כראש החוג (2009-2004); כנשיא האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם (אילמ"א, בשנים 2021-2016); וכחבר הוועד המנהל של "מיתווים" – המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית – מאז הקמתו ב־2011. כמו כן, פרסם וערך 16 ספרים וכ־80 מאמרים בנושאי המזרח התיכון, יחסי ישראל־ערב ומדיניות החוץ של ישראל.

ספרה של מייסון ארשיד שחאדה מביא את סיפורם של הקומוניסטים הערבים הפלסטינים בישראל לאורך חמישה עשורים סוערים – מראשית דרכם המהפכנית בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת ועד ליום האדמה בשנת 1976. דרך ההיסטוריה שלהם אנו נחשפים למרחב חברתי ופוליטי מורכב שבו מתנגשים זהויות, אידיאולוגיות ואינטרסים. המחקר החדש שמוצג כאן התבהר הודות למסמך ארכיוני מאפריל 1925, אשר מצא שבשורות המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית (פק"פ) התפקדו ערבים משתי קבוצות עדתיות: האחת מוסלמית, השנייה נוצרית (יוונית-אורתודוכסית). ממצא זה העלה את הצורך בבחינת אופי הגיבוש העדתי במפלגה, במיוחד אצל חברי הקבוצה היוונית-אורתודוכסית שהובילה מאוחר יותר את הצידוד בהחלטת החלוקה של האו"ם להקמת מדינה יהודית וחלוקת הארץ לשתי מדינות. מתוך ניתוח דינמי של ההיסטוריה, המחברת העלתה את התזה הבאה: הריאליזם העדתי של בני העדה היוונית-אורתודוכסית, שהובילו את הליגה לשחרור לאומי של פלסטין, היה המניע הראשון להסכמתם לחלוקה. התיאוריה המרקסיסטית, שהוצגה כקוסמופוליטית ורב-לאומית, סייעה בטשטוש הגיבוש העדתי במפלגה, והטרמינולוגיה הדתית שימשה ככלי לחיזוק זה. 

בשם האל, המפלגה והלאום מתבונן בדינמיקת יחסי הכוח והזהויות בתוך המשולש "דת, מפלגה ולאום"; הוא מראה כיצד בסיוע הפלג היהודי במפלגה, הקומוניסטים הערבים – נוצרים כמוסלמים – פעלו כתנועת מאבק היברידי, מאבק לאומי שעטוף במאבק אזרחי, וכיצד הם סייעו בהבניית זהותם של הערבים בישראל כזהות של היברידים ללא מדינה, המוותרים על זכותם לאוטונומיה טריטוריאלית.

בשם האל, המפלגה והלאום מציג תמונה מרתקת ומלאת חיים של קבוצה פוליטית שפעלה בתנאים קשים; הוא מזמין את הקורא לחשוב מחדש על זהות, אידיאולוגיה ומאבק, ואגב כך להכיר פרק חשוב ומרגש בהיסטוריה של החברה הערבית בישראל.

שלטון החוק נחשב לעקרון יסוד בכל מדינה דמוקרטית. מהו שלטון החוק, וכיצד באים לידי ביטוי עקרונותיו במדינת ישראל? בספר חשוב זה מבאר שופט בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' יצחק זמיר, בלשון שווה לכל נפש, את יסודות שלטון החוק, את תפקיד בית המשפט העליון בשמירה על שלטון החוק, את חובת הציות לחוק ואת חובת השמירה על ערכי הדמוקרטיה. 

פרופ' יצחק זמיר עומד באופן מיוחד על הערכים ועל המוסדות שבבסיס שלטון החוק, שהכרחיים על מנת לקיים דמוקרטיה ראויה לשמה, וסוקר את המאבק שמתחולל על שלטון החוק במדינת ישראל. בין השאר, הוא מציג את המתח שבין העיקרון של שלטון החוק לבין שיקולים של ביטחון המדינה לאור פרשת קו 300, במהלכה כיהן כיועץ המשפטי של ממשלת ישראל.

פרופ' יצחק זמיר כיהן בין השאר כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית (1978-1975), כיועץ המשפטי לממשלה (1986-1978) וכשופט בית המשפט העליון (2001-1994). הוא חתן פרס ישראל לחקר המשפט, פרס יושב־ראש הכנסת לקידום שלטון החוק וערכי הדמוקרטיה, פרס א.מ.ת ופרסים ואותות הוקרה נוספים.  

בספר שלפניכם מוגש לקהל הרחב ניתוח בהיר ונגיש לסוגיית יסוד שאין מהותית ממנה עבור מדינת ישראל: השילוב בין יהדות — לדמוקרטיה. מנקודת מבט משפטית ומתוך ניסיון של עשרות שנים בשירות הציבורי ובבית המשפט העליון, עומד נשיא בית המשפט העליון בדימוס פרופ' אהרן ברק על המתח ועל ההפריה ההדדית בין היסוד היהודי ליסוד הדמוקרטי בהווייתה של מדינת ישראל, ומבהיר כיצד הוא רואה את השילוב הראוי בין ערכי יסוד אלו.

קוראי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית יזכו להיחשף למהלך מחשבתו של אחד מגדולי המשפטנים של זמננו ושל מדינת ישראל לדורותיה, ולביאור שאין חשוב ממנו לעתיד החברה הישראלית. 

פרופ' אהרן ברק הוא משפטן בעל שם עולמי, ממעצבי המשפט הישראלי והדמוקרטיה הישראלית. ברק הוא חתן פרס ישראל לחקר המשפט, כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, כיועץ המשפטי לממשלה, כשופט בית המשפט העליון וכנשיא בית המשפט העליון. כיום מכהן כחבר סגל בכיר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים באוניברסיטת רייכמן.

אלימות קשה מנשוא, הרס וחורבן של ערים שלמות והרג של מיליונים ציינו את חודשיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה באירופה. סופו של הרייך השלישי וקִצהּ של האימפריה הנאצית נראו יותר ויותר כאותות מבשרים לסופה של התרבות האירופית עצמה.

סר איאן קרשו, הביוגרף המהולל של אדולף היטלר, מתאר בספרו החדש ורצוף הגילויים המסעירים את תולדות הרייך השלישי - מהניסיון להתנקש בחייו של היטלר ביולי 1944 עד כניעת הנאצים במאי 1945.
מדוע הוסיפו הגרמנים להילחם בשעה שכל הסימנים העידו על תבוסתם וחורבנם שאינם נמנעים? בכל מלחמה גדולה, פוסק איאן קרשו, מגיע שלב שהצד הנדון לתבוסה מכיר בחורבנו הקרב ומבקש מן האויב המנצח תנאים של כניעה, שימנעו את ההרס המיותר או למצער יצילו את עורם של המנהיגים המובסים. היטלר, גבלס, גרינג, הימלר וראשי השלטון האחרים בחרו להטביע את ארצם בנהרות של דם וחורבן.
בחודשי "הסוף" הנהיגו ראשי הרייך השלישי מדיניות של טרור ואימה, שעד אז היו מנת חלקם של עמי אירופה הכבושים בלבד. הגרמנים נדרשו לעצור בגופם, עד הסוף המר, את הכוחות השועטים של בעלות הברית. קולות של מחאה והתנגדות דוכאו בלא רחם, והאומה כולה גויסה, מוּנעת מכוח האמונה שתבוסת הרייך השלישי משמעה סופה של גרמניה.
הסוף הוא ספר מקורי ומרתק, המאיר באור חדש תקופה כואבת בתולדות אירופה. איאן קרשו מעמיד לבחינה מחודשת סוגיות מרכזיות בקורות מלחמת העולם השנייה, בטבעו של הרייך השלישי ובאופני התנהגותם של אנשים מן השורה בתנאים קיצוניים.

מוטה גור מספר את קורותיה של פלוגת צנחנים, פלוגה ד', במחזור מאי 1954. בספר מובאות קורות הפלוגה החל מהימים הראשונים לגיבושה באימונים ובפעילות מבצעית דרך מבצעיה בפעולות-התגמול בשנים 1956-1954 ועד להשתתפות לוחמיה כבודדים במבצע "קדש".
הפלוגה היתה מורכבת מכל שכבות האוכלוסיה וביניהם עולים מעשרות ארצות גלות.
ברשימותיו מתאר המחבר את חתירתו להביא את הפלוגה לרמת ביצוע גבוהה, ולשיתופה, מהר ככל האפשר, במבצעים מעבר לגבול.
גיבוש חברתי, אחוות לוחמים, חוסן נפשי, גאוות יחידה ויחסי אנוש באים לידי ביטוי רב-עוצמה בתו לדות הפלוגה.
הקורא יתמה על חופש הפעולה שניתן לפלוגה ועל אמצעים חינוכיים מסויימים, שאינם מקובלים היום בצה"ל - אך ספור הפלוגה מובא כפי שהתרחש, ללא יפוי ותוך דבקות בעובדות ובתהליכים אשר אפיינו אותה תקופה.
צנחני פעולות-התגמול מהווים עד היום דוגמא ומופת ללוחמי צה"ל.
על-אף עשרות השנים שחלפו, הספר הינו אקטואלי במידה רבה, ויש בו כדי לסייע בפתרון בעיות, שמפקדי-שדה מתלבטים בהן שעה שהם באים להכשיר ולחנך לוחמים.

בחלק השני של יצירתו של ההיסטוריון הרומאי סווטוניוס מהמאה השניה לסה"נ, אנו פוגשים, לצד הקיסר קלאודיוס, שניים מהשמות הידועים לשמצה בהיסטוריה: הקיסרים קליגולה ונירון. הראשון הפך לסמל של קפריזיות שלטונית וטירוף מוחלט והשני, לאמת המידה הקיצונית ביותר של השחיתות המוחלטת.

בידיו של סווטוניוס מעלליהם מתוארים בצורה כנה ואובייקטיבית ובו בזמן מעוררת פלצות. ספר זה מוגש לקורא העברי בימים של אי וודאות עמוקה, מתוך האמונה כי אוי לו לדור שישכח את אסונות הרודנות. 

במלחמת ששת הימים ביוני 1967 החילה מדינת ישראל שלטון צבאי על אוכלוסייה פלסטינית גדולה בגדה המערבית וברצועת עזה, ולמרות ניסיונות רבים ומגוונים של פלסטינים, ישראלים וגורמים בין=לאומיים לסיימו, הוא מוסיף להתקיים מאז ועד ימינו אלה. 

בספר זה מתחקה שפר רביב אחר שורשיו של הכיבוש הצבאי הישראלי ובוחן שאלה בסיסית שהמחקר ההיסטורי טרם סיפק לה תשובה: כיצד גיבשה מדינת ישראל את שליטתה באוכלוסייה זו? לשאלה זו משנה חשיבות ככל שהשליטה הצבאית הישראלית בפלסטינים נמשכת ונראה שהארעי נעשה למצב קבוע. דורות של יהודים וערבים נולדו מאז וחיים במציאות המורכבת הזאת, וככל שהזמן חולף, עתידו ואחריתו של השלטון הישראלי בגדה המערבית אינם ברורים. 

בעלי הבית עוסק בתהליך קבלת ההחלטות במדינת ישראל, מבאר ומנתח אותו, חושף את מורכבותו, את האפשרויות והחלופות שהעלו מקבלי ההחלטות, את המחלוקות ביניהם, הפשרות וההסכמות שהגיעו אליהן. לתוצאותיו של תהליך זה הייתה השפעה רבה על עיצוב חייהם של יהודים וערבים בין נהר הירדן לים התיכון במשך עשרות שנים, והיא ניכרת, אולי ביתר שאת, גם בימינו.

אחרי האסון הנורא בתולדותינו נבט רגע של תקווה: הרוח הישראלית קמה מחדש. מאז עולה השאלה: האם ביכולתנו להציל את האומה השסועה שלנו? האם האחווה שהתגלתה בעורף ובחזית יכולה לשמש מצפן אל מול הפוליטיקה הישראלית? 

החברה הישראלית תצא בשנים הקרובות למסע בעקבות עצמה. שבט, אחים הוא נקודת מוצא לדיון הכרחי זה. זהו מסמך היסטורי פוליטי-חברתי מרתק, הטוען באומץ כי את מלכודת השבטיות יצרו ממשלות ישראל במו ידיהן. 

בישראל ארבעה שבטים, אבל אין אף שבט שיכול להשיט לבדו את הספינה לחוף מבטחים. כעת כל אחד מהשבטים יידרש לשינוי מהותי – בתוכו וביחסו לשאר חלקי החברה. ישראל זקוקה בדחיפות למערכת הפעלה חדשה שתגרום לה לשגשג, ושבט, אחים מבקש להציע שפה שתחדש את הברית בינינו; שפה שבה מזרח ומערב, יהדות ואוניברסליות, מסורתיות וחלוציות פועלים יחדיו. 

האם נֵענה לאתגר?

חן ארצי סרור היא עיתונאית ובעלת טור ב"ידיעות אחרונות". כתיבתה מתמקדת בחברה הישראלית, פוליטיקה, תרבות יהודית וזכויות נשים. זוכת פרס המכון לעיתונות לשנת 2025. חן מנהלת את תוכנית מנדל למנהיגות בתרבות יהודית בקרן מנדל-ישראל. ספרה "הדתיות החדשות" ראה אור בהוצאת ידיעות ספרים.

עמיחי דנינו הוא מומחה לאסטרטגיה ועיצוב מדיניות המשמש כמנכ"ל חברת אינבוקאפ ועמית מחקר במרכז מנור מבית יוזמת המאה. הוא צבר ניסיון עשיר בעבודה אל מול המגזר הציבורי, חברה אזרחית והמגזר העסקי. עמיחי שימש בעבר כמנג'ר בכיר בחברת דלויט-אסטרטגיה וכעוזר מנכ"ל בקבוצת IDB.  

מה כבר יכול להיות מצחיק עד דמעות – אבל גם מתסכל עד מאוד?
מדאיג עד כדי נדודי שינה – אבל גם מעורר גאווה ואופטימיות?
מרתיח את הדם – אבל גם מרתק אינטלקטואלית?
התשובה היא: "הקומדיה הממשלתית".

הספר שלפנינו נכתב מנקודת מבטו של הפילוסוף היחיד בהיסטוריה שזכה לכהן בתור שר האוצר, שר האנרגיה, חבר הקבינט, ויו"ר ועדת החוץ והביטחון של מדינה כלשהי. הסופר והפילוסוף, ד"ר יובל שטייניץ, מתאר ביד אומן, בהומור משובח ובתובנות פילוסופיות מאלפות, את עשרות המאבקים והמשברים שהתחוללו במדינת ישראל בעשורים האחרונים.

האיש, החתום על המצאת התקציב הדו-שנתי, על קבלתנו ל-OECD, על חשיפתו של הכור הגרעיני בסוריה, על חקירתם של המחדלים המודיעיניים בעיראק ובלוב ועל "התוכנית הרוסית-אמריקאית" לפירוק הנשק הכימי בסוריה – החליט להפתיע את כולנו ולגלות כיצד באמת התרחשו הדברים מאחורי הקלעים.

זהו ספרו השביעי של המחבר. ספרו הראשון, הזמנה לפילוסופיה, זכה למספר הלא ייאמן של 74 (!) מהדורות והדפסות, ונהפך לספר הפילוסופיה הנמכר ביותר בתולדות ישראל. 

הדיווחים על אירועי האלימות בקישינב באפריל 1903, בשלהי עידן הצאר ברוסיה, היו כה מטלטלים עד שאחד ההיסטוריונים יגדיר אותם לימים "לא פחות מאב טיפוס לשואה עצמה". בתוך שלושה ימים נרצחו 49 יהודים, 600 נאנסו או נפצעו ויותר מאלף בתים וחנויות נפגעו או נהרסו כליל. תיאור אירועי האלימות לפרטי פרטים בעיתונות המערבית, ובעיקר בעיתונות האמריקאית הסנסציונית, החריד את הדמיון של המונים בעולם, ועד מהרה הוגדרו האירועים "פוגרום". מקורה של המילה ברוסית, אך היא חדרה מאז אל העגה הבין־לאומית כביטוי לפרעות נגד יהודים משחר ההיסטוריה.

קשה להפריז בהשפעת הדיווחים על הפוגרום על התפתחותה של התנועה הציונית. עם זאת, הם תרמו גם להפצה של "הפרוטוקולים של זקני ציון" בעולם מצד אחד, ומצד אחר ביטויי הזעזוע של יהודי ארצות הברית ממה שקרה הביאו גם להעלאת המודעות באמריקה ללינצ'ים שבוצעו נגד אפרו־אמריקאים ולצורך בהגנה על מיעוטים.

ההיסטוריון הנודע סטיבן ג' זיפרשטיין אסף ראיות חדשות ברוסיה, בישראל ובאירופה, ובעזרתן הוא הצליח לשחזר את מה שבאמת קרה בקישינב וגם את הפעילות של חיים נחמן ביאליק, שנשלח לקישינב כדי לכתוב דו"ח על מה שאירע. אמנם ביאליק התוודע לעדויות על הגנה עצמית, אך הוא בחר להתעלם מהן ולכתוב בתגובה את השיר "עַל הַשְּׁחִיטָה"; השיר הדגיש את חוסר האונים של היהודים.

לפנינו אפוא מסמך היסטורי מרתק שנקרא בנשימה עצורה ומספק לקורא מסקנות היסטוריות מקוריות על אירוע שמתברר כי הובן לא כהלכה ובהקשרים רבים תרם לעיצובה של המאה ה־20 .

הקריאה בספר לאחר 7 באוקטובר 2023 מעניקה לקורא הישראלי ממדהיסטורי מצמרר וייחודי.

סטיבן ג' זיפרשטיין הוא פרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת סטנפורד. הוא פרסם ספרים ןמאמרים רבים בבימות אקדמיות ובעיתונים הנחשבים בעולם, והוא גם אחד מעורכי הסדרה "Jewish Life " של אוניברסיטת ייל. פוגרום זכה לחוות דעת נלהבות והוגדר בניו יורק טיימס "עבודת מופת ספרותית".

מתי ואיך הומצא הנרטיב הפלסטיני? הוא ספרו הראשון של איתמר צור, המתמקד בשיח ההיסטורי והתקשורתי במזרח התיכון – בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הספר מבטיח להציג תובנה מקורית ומעמיקה של נושא מרתק זה. לאור אירועי 7 באוקטובר, ספרו של צור מספק תובנות חיוניות להבנת השורשים העמוקים של הסכסוך, תוך שהוא מציע פרספקטיבה ייחודית על האתגרים העכשוויים והעתידיים באזור.

מתי ואיך הומצא הנרטיב הפלסטיני? אינו ספר היסטוריה רגיל. בניגוד למחקרים אחרים, צור מצליח לא רק לנתח את האירועים ההיסטוריים עצמם, אלא גם לחשוף כיצד הם נתפסו, עוצבו ונוצלו בשיח הציבורי והפוליטי לאורך השנים. הספר מתמקד בשאלה מרכזית ומרתקת: כיצד נוצר והתקבע הנרטיב הפלסטיני בתודעה העולמית, וכיצד נרטיב זה השפיע ומשפיע על הדינמיקה של הסכסוך עד היום. באמצעות מחקר מעמיק וחשיפת מקורות חדשים, הספר מספק פרספקטיבה רעננה ומעוררת מחשבה, ומציע כלים להבנת הכוחות המניעים את הסכסוך.

ספר זה הוא חובה לכל מי שמעוניין להבין טוב יותר את המזרח התיכון, את ההיסטוריה שלו ואת ההשפעה שלו על חיינו.

מלחמה הוא תיאור מרתק, חד-פעמי, אינטימי ורחב יריעה של אחת התקופות הסוערות ביותר בתולדות הפוליטיקה הנשיאותית האמריקאית בפרט, וההיסטוריה הגלובלית בכלל.

בוב וודוורד, שזכה פעמיים בפוליצר, חושף את ההתרחשויות מאחורי הקלעים של שלוש מלחמות – המזרח התיכון, אוקראינה והמאבק על הנשיאות בארצות הברית. הוא מתאר את הנעשה מאחורי הקלעים בשיחות המתוחות שבין הנשיא ג'ו ביידן ויועציו הבכירים עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ועם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, כשבמקביל נחשפת נשיאות הצללים של דונלד טראמפ השואף להשיב לידיו את העוצמה הפוליטית.

בדיווחים יחידים במינם מחדרי חדרים, מסוקרים גישתו של הנשיא ביידן לניהול המלחמה באוקראינה, המלחמה הקרקעית המשמעותית ביותר על אדמת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה, מסלול הייסורים שהוא עובר בניסיון לגדר את הסכסוך העקוב מדם בין ישראל לארגון הטרור חמאס, כמו גם המורכבות וההשלכות יוצאות הדופן של דיפלומטיה וקבלת החלטות בערוצים חשאיים בשעת מלחמה במטרה למנוע שימוש בנשק גרעיני והידרדרות מהירה למלחמת עולם שלישית.

וודוורד קובע, שוב, את תו התקן לסוגה עילית של סיקור עיתונאי בספר מאיר עיניים ותכליתי. 

בוב וודוורד, מי שחשף בזמנו את פרשת ווטרגייט, הוא מחברם של שלושה רבי-מכר #1 ברצף של ה"ניו יורק טיימס" על הנשיא טראמפ – "פחד" (2018), "Rage" (2020) ו-Peril" (2021)" עם רוברט קוסטה – וכן של ספר שמע המכיל 20 ראיונות עם טראמפ. הוא פרסם עד היום 22 רבי-מכר המסקרים את כל הנשיאים מאז ניקסון ועד ביידן.

"[וודוורד] עדיין עושה את מה שהוא עושה הכי טוב: חופר במסדרונות הכוח של וושינגטון." - הטיימס

הרב מנחם הכהן, מן הדמויות המרכזיות בעיצוב פני היהדות בחברה הישראלית המודרנית, חושף בספרו האוטוביוגרפי מסע חיים מרתק המשתרע על פני תשעה עשורים. מילדותו בשכונת מאה שערים בירושלים ועד לתפקידיו הבכירים בזירה הציבורית, הרב הכהן מוביל את הקוראים במסלול חייו הייחודי, תוך שהוא משרטט תמונה אותנטית של תקופה מכרעת בתולדות מדינת ישראל והעם היהודי.

הספר מתאר את התפתחותו האישית, הרוחנית והציבורית של הרב הכהן, החל מנער בעל פאות בתנועת בני עקיבא ועד לתפקידיו כרב ההסתדרות, רבה של תנועת המושבים, חבר כנסת ורבה הראשי של יהדות רומניה. דרך עיניו, אנו עדים לרגעים היסטוריים מכוננים דוגמת שחרור הכותל המערבי במלחמת ששת הימים.

הרב הכהן משתף בפגישותיו האישיות עם אישים דגולים כיצחק בן־צבי ודוד בן־גוריון, הרבי מלובאוויטש והאדמו"ר מסאטמר, גולדה מאיר ויצחק רבין, הרבנים יצחק הלוי הרצוג ושלמה גורן, ומציג את תפיסת עולמו הייחודית - "יהדות בדרכי נועם". הוא מתאר את מאמציו לקירוב לבבות והסרת מחיצות בין מגזרים שונים בחברה הישראלית והיהודית, תוך שמירה על זהות יהודית איתנה.

אוטוביוגרפיה זו היא יותר מסיפור חיים אישי; היא מהווה עדות חיה לתקופה מעצבת בתולדות המדינה והעם. הספר מציע תובנות עמוקות על האתגרים והדילמות בחיבור בין מסורת למודרנה, ומשרטט תמונה מורכבת ועשירה של החברה הישראלית ויחסיה עם זהותה היהודית. זהו ספר חובה לכל המתעניין בהיסטוריה יהודית־ישראלית, בדמויות מפתח שעיצבו אותה, ובעתיד היהדות בארץ ובתפוצות.

יוחאי בן־נון הוא כמעט שם נרדף לחיל הים הישראלי, מימי הקמתו בשלהי מלחמת השחרור ועד למלחמת יום הכיפורים, ואולי עד ימינו אלה.
הרוח המיוחדת שנסך בן־נון בחייליו ובקציניו עדיין מנשבת בחיל הים ובעיקר בשייטת 13, שהוא היה בין מקימיה וראשון מפקדיה. אך תרומתו הסגולית ניכרת לא רק בחיל שעליו פיקד, ולא רק במבצעי הגבורה הרבים שבהם השתתף, אלא גם בהשפעתו המכרעת על צה״ל כולו ועל ביטחון ישראל.

האש והדממה מביא את סיפור חייו של יוחאי בן־נון, מימיו כילד בירושלים ועד לפיקוד על חיל הים. הספר נקרא ממש כספר מתח, אלא שכל הדמויות בו אמיתיות וכל הסיפורים המתוארים בו קרו במציאות, ויחד הם מהווים את אחד הנדבכים החשובים בביטחון ישראל עד היום.

לכתיבת הספר חברו אבנר שור, מחברם של רבי המכר ׳צוות איתמר׳ ו׳חוצה גבולות׳, אבירם הלוי, לשעבר סגן מפקד סיירת מטכ״ל, וטל בשן – עיתונאית ב״מעריב״.

בספר זה, הנושא את הכותרת הפרדוקסלית פטריוטים חסרי מולדת, מספר המחבר כיצד סופרים, מדענים ופוליטיקאים בולטים ממוצא יהודי ענו או נמנעו מלהשיב על השאלה היהודית, כיצד הגיבו לחייהם בגולה, שהכתיבו להם נוירוזות ותסביכי נחיתות לאומיים. בספר מתוארים ניסיונותיהם של גיבוריו ליצור עולם חדש, ידידותי ליהודים. המחבר מראה איך מחשבותיהם ופעולותיהם של גיבורי הספר בתור רפורמיסטים, מהפכנים או טרוריסטים השיגו תוצאה הפוכה: הם תרמו לחיזוקה של האנטישמיות. הספר מתאר את מאבקם, את חקיינותם ואת האסקפיזם של דמויותיו בתנאי האנטישמיות הממלכתית והעממית. ספר זה הוא אוסף של דיוקנאות ספרותיים, מסות היסטוריות וביוגרפיות.

אלכס גורדון הוא יליד קייב, בירת אוקראינה הסובייטית, שעלה לישראל ב־1979, פרופסור לפיסיקה (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה ובמכללת האקדמית לחינוך "אורנים", מחברם של 8 ספרים וכ־600 פרסומים ב־79 כתבי עת ב־14 מדינות בחמש שפות, רוסית, עברית, אנגלית, צרפתית וגרמנית. 

הסיפורים והמסות שבספר הזה כתובים ברובם על בסיס החומר האוטוביוגרפי, טרגי וקומי. הספר מכיל סיפורים הוּמוריסטיים ועצובים, דרמטיים ומשמחים, מלאי דמעות מצחוק ומצרות. מחברם הוא יהודי סובייטי לשעבר המתאר את תולדות משפחתו באווירת האנטישמיות הממלכתית והעממית ששררה בברית המועצות. במכונת הזמן לוקח המחבר את קוראיו לאוקראינה הטרום סובייטית, הסובייטית והפוסט־סובייטית כדי להציג בפניהם את ההיסטוריה של יהודי אוקראינה על סמך חוויותיו שלו ושל משפחתו. המחבר מציג את דעתו גם על המלחמה המתרחשת בין רוסיה ואוקראינה בהיבט היהודי .

אלכס גורדון, יליד קייב, רכש את השכלתו באוניברסיטת קייב, במכון לפיזיקה של האקדמיה למדעים של אוקראינה הסובייטית ובטכניון העברי בחיפה. דוקטור לפיזיקה. עלה לישראל ב־ 1979 . פרופסור מן המניין לפיזיקה (אמריטוס) בפקולטה למדעי הטבע של אוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית לחינוך "אורנים". מחברם של תשעה ספרים וכ־ 900 פרסומים ב־ 91 כתבי עת ב־ 17 מדינות בשש שפות: רוסית, עברית, אנגלית, צרפתית, אוקראינית וגרמנית.

"הצמדתי את העין לעינית המפקד והתחלתי לסרוק את השטח. השקט ברחוב שזה עתה הסתיים בו קרב התכתב עם ההרס האדיר שראיתי בעיניים, ובכל זאת לא אהבתי את השקט הזה. היה שקט מדי. סרקתי בית־בית, קומה־קומה, חלון־חלון, ואז משום מקום ראיתי הבזק אור במרחק של ארבע-מאות מטרים ממני, ולאחריו כדור אש עף במהירות אדירה לכיווני. הספקתי לראות את הבזק טיל ה־RPG באוויר לפני שהוא פגע בנו."

הספר 2ב' האגדי מגולל מזווית עיניו של מפקד טנק את מסעו המרתק של צוות שריונרים במילואים שלחם בעזה החל מ־7 באוקטובר, דרך הקרבות העזים בבית חאנון והאתגרים שבהמשך הלחימה לאחר האירועים הללו. זה אינו סיפור על גיבורים, אלא סיפור על לוחמים שהשאירו הכול מאחור, יצאו אל הלא נודע כדי להילחם למען מדינת ישראל, ומצאו את עצמם מתמודדים עם האתגרים של שדה הקרב.

לישי טננבאום, בן 33, נשוי לסהר ואבא של לוטם וניצן. מלבד היותו טכנולוג מזון, כשיש בכך צורך, הוא ממלא את תפקידו בתור מפקד טנק במילואים. ב־7 באוקטובר 2023 התעורר הצורך, והמשפחה התחלפה בצוות טנק שיצא למלחמה על ביטחון מדינת ישראל. מתוך הקושי הגדול להתמודד עם האירועים שעבר, מתוך הרצון להילחם על החיים, מתוך הרצון לרפא את הנפש – נולד הספר שנתן לו המון. לישי לקח על עצמו לספר את סיפורו כדי לעזור ללוחמים נוספים בכלל, וכדי לחבר את אזרחי המדינה ללוחמים בשדה הקרב ולעולם השריונר בפרט.

7 באוקטובר 1973 היה היום הקשה ביותר במלחמת יום הכיפורים, בו כיבוש רמת הגולן על ידי הסורים נראה כאפשרות מעשית. ובכל זאת, בערבו של היום, בעקבות תבוסת צבאו בקרב על נפח, החליט נשיא סוריה, חאפז אל-אסד, לבקש מברית המועצות שתשיג עבורו הפסקת אש ברמת הגולן.

אבות רבים היו לניצחון הדרמטי של צה"ל בנפח ביום השני למלחמה, אבל החשוב בהם היה גדוד השריון במילואים 266, הכוח הישראלי הראשון שעלה לרמת הגולן אחרי תחילת המלחמה על מנת לתגבר את כוחות הצבא הסדיר שקרסו תחת המתקפה הסורית במרכז הרמה. במשך 12 שעות היווה הגדוד את הכוח הגדול ביותר, ולפרקים היחיד, שבלם את הכוחות הסוריים שאיימו לכבוש את אזור נפח, וזאת כאשר הוא נלחם עם טנקים לא תקינים, עם מעט תחמושת, עם אנשי צוות שרבים מהם לא הכירו זה את זה וללא סיוע אווירי או ארטילרי.

קרבות הגבורה של הגדוד, המסופרים כאן לראשונה, מנעו מהסורים לממש את תוכניתם להתקדם אחרי כיבוש נפח מערבה, לגשר בנות יעקב שעל נהר הירדן, וצפונה, להשמדת הכוחות שלחמו תחת פיקודה של חטיבה 7 בעמק הבכא, בצורה שהייתה חורצת את גורל מרכז הרמה וצפונה להיכבש על ידם עוד בסיום היממה הראשונה למלחמה.

בשנת 2003 התקיימה בלונדון הפגנה של שני מיליון משתתפים נגד המלחמה בעיראק. זו הייתה ההפגנה הגדולה ביותר בתולדות העיר לונדון, והיא הונהגה על ידי ארגונים ופעילים סוציאליסטים; אפשר לומר שהקשר בין סוציאליזם לפציפיזם היה ברור בבריטניה לכל. ספרו של אבי קליין מתאר את היווצרותו של הקשר בין סוציאליזם לפציפיזם שהתעצב בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, והתגבש כזרם נפרד: "פציפיזם סוציאליסטי". זרם זה הדגיש שהמבנה החברתי צריך להיות מבוסס על אחווה ושוויון, ולפיו ללא צדק חברתי לא ייתכן שלום עולמי.

בשם הצדק והשלם בודק תמות בולטות כגון התנגדות לאימפריאליזם, תמיכה בעיקרון אחווה כלל-אנושית, סרבנות מצפון, עיקרון השביתה נגד המלחמה, לצד אירועים בולטים בעברה של בריטניה כמו מלחמת הבורים, מרוץ החימוש ומלחמת העולם הראשונה; באמצעותם מוסבר מדוע הפך הפציפיזם הסוציאליסטי לדומיננטי במחנה הפציפיסטי הבריטי עד סוף תקופה זו לעומת זרמים אחרים שהתחרו בו באותה תקופה (כמו למשל הפציפיזם הליברלי והפציפיזם הדתי-נוצרי), ומדוע הוא נשאר דומיננטי בה עד עצם היום הזה.

אבי קליין מבקש להסביר בין השאר את השפעת המהפך במחנה הפציפיסטי על הפוליטיקה הבריטית, את היותו אחד הגורמים שהביאו לנפילת המפלגה הליברלית ולעליית מפלגת הלייבור בשנת 1924, אשר חלק גדול מחבריה היו פעילי שלום וסרבני מצפון, כולל ראש הממשלה הנבחר שלה, רמזי מקדונלד.

ד"ר אבי קליין הוא היסטוריון ומומחה לבריטניה בעת החדשה.

"את הספר הזה לא קוראים. את הספר הזה מרגישים. בגוף. בנשימה. בזיעה. בדמעות. בחיוך שעולה פתאום ונעלם באבחה. עשרים סיפורים. אין סוף שברי אדם, עדויות, זעקות ולחישות שנעות בין חיים ומוות.

יש שיקראו בספר בכל פעם סיפור אחד, חצי סיפור, ואז יחכו קצת, יתאוששו, יאספו אוויר וכוחות, ויחזרו למחרת. יש שיקראו בבת אחת, מהופנטים לחוויה המטלטלת, מתוודעים לאותה הארה, כואבת מאוד, העולה מתוך הסיפורים הללו:
האדם, במלוא מהותו כאדם, לא נולד בגן עדן. הוא נולד בגיהינום. בגיהינום נולד האדם, ואדם אחר לצדו: שכן בטבורו של כל אחד מהסיפורים בספר זה, בלב הזוועה והכאב הבלתי נתפסים, תמיד עולה גם רגע, חצי רגע, שבריר רגע של תקווה. זוהי תקווה שאין לה חוקים, שהיא אישית, פרטית, מתהווה בין המציאות לבין הדמיון והאמונה – תהיה אשר תהיה. בין הכי לבד להכי ביחד.

הנותרים אינו מנסה לספר על מהותו של המפגש האנושי בלב המאפליה; הנותרים הוא המפגש הזה עצמו. אף אחת, אף אחד, לא יישארו אחרי הקריאה בו כפי שהיו לפניה." - ד"ר בעז שלגי, פסיכולוג קליני, מרצה בתוכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, עורך ראשי של "שיחות" – כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה.  

רבים יודעים שיפו נכנעה ב־48, אך מעטים יודעים, גם ערבים וגם יהודים, עד כמה הייתה יפו מפוארת בשיאה.

כלת הים בא לספר איך צמחה יפו מעיר כמעט חסרת חשיבות בעת הכיבוש הטורקי לכלת הים, ערוס אל בחר, הפנינה של הים התיכון. איך טומן אבו נבוט ב־1807 את זרעי צמיחתה, ואיך באים אחריו מוחמד עלי המצרי ובנו אברהים פאשה, ועימם עשרות אלפי מצרים, ומשנים לעד את פניה של האוכלוסייה הערבית בארץ בכלל וביפו בפרט. ועל הפרדסנות הערבית, שמפרסמת את יפו בעולם כולו. ועל ההשפעה האדירה של הבריטים ושל העיר העברית השכנה – תל-אביב.

ופתאום יפו היא עיר ענקית, מודרנית, עם קברטים ומערכות עיתונים, קונסוליות ובתי ספר זרים, ושכונות חדשות ושדרות רחבות. וסוכני אוניות ועבדל וואהב ואום כולתום. עם בתי קפה, ובתי ספר לשפות, ובתי מלון. עיר נאורה, מתקדמת, חפצת חיים, שראשיה ונכבדיה מטפחים תרבות וספורט, השכלה, גנים ותחבורה. עיר שעתידה מזהיר, והיא מביטה עשרות שנים קדימה בתשוקה גדולה.

והנמל, ליבה הפועם של העיר, שיותר מאלף אוניות עוגנות כל שנה מחוץ לשובר גליו, פורקות ברזל, עץ ומלט, ומעמיסות מאות אלפי תיבות תפוחי זהב – גאוותה של יפו.

עד שמגיע המרד הערבי הגדול ב־1936, והנמל מושבת ברגע אחד. ומכאן, שלב אחרי שלב, שנה אחרי שנה, האש דועכת, הבערה. עד שיפו כורעת תחת הנטל, וגולשת אל הרגע שבו מינה טנוס, פקיד המכס הראשי, מוסר את הנמל להגנה, שעות ספורות לפני שבן־גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל, ומסמל יותר מכל את התמוטטותה של העיר הפלסטינית הגדולה.

גיל ססובר, יליד 1973, חי ביפו. סופר, מזכיר עמותת דייגי יפו ויו"ר איגוד הדייגים בישראל. זהו ספרו העשירי.

״המנהיגים והמתנגדים לחאג׳ אמין אל־חוסייני ולעקרונותיו ההרסניים, מהווים ... יותר ממחצית האוכלוסייה בפלסטין. היפלא הדבר בעיניך אם אומר, כי שבילי הכפרים ורחובות הערים רצופים בקרבנות האימה החוסיינית... שהסתלקו לעולם האמת והם קובלים עתה לפני אללה על צביעותם של עושקיהם?״

את הדברים הללו כותב פח׳רי אל־נשאשיבי, אחיינו ויד ימינו של ראע׳ב אל־נשאשיבי, שנוא נפשו ויריבו של המופתי הגדול חאג׳ אמין אל־חוסייני. חאג׳ אמין אל־חוסייני הוא המנהיג הפלסטיני החשוב ביותר בשנים הקריטיות ביותר למאבק בין שתי התנועות הלאומיות, הפלסטינית והיהודית, שנות המנדט הבריטי בארץ ישראל.

הפיכת העניין הפלסטיני לעניין ערבי בין־לאומי והיעדר כל סבלנות או אפשרות לדו־קיום, הבנה או שותפות גורל בין הפלסטינים ליהודים, הם מורשתו הקיימת אצל רבים, לצערנו כי רב, עד היום הזה.

אולם בעוד השפעתו של המופתי הגדול עד בריחתו מהארץ באוקטובר 1937, אינה ניתנת לערעור, עולות שאלות בדבר השנים שאחרי, בין 1939 ל־1949.

בשיאו של המרד הערבי הגדול, בקיץ 1938, למופתי אין עוד שליטה על הנעשה בארץ. כך גם בתקופה העיראקית, מ־1939 ועד סוף 1941, וכך בהמשך מלחמת העולם השנייה, כשבוחר חאג׳ אמין להציג את עצמו כנציגם של המוסלמים והערבים בעולם כולו. אחרי מלחמת העולם השנייה מעמדו של מי שהימר על ניצחונה של גרמניה מחוסל לחלוטין בקרב מלכי ומנהיגי ארצות ערב, והוא נמצא אשם במצבו של העם הפלסטיני, ולא כפתרון אפשרי.

עד סוף ימיו נאלץ המנהיג הפלסטיני הגדול להתמודד עם האשמות מבית על היותו הגורם הראשי לפורענויות אשר באו אל ראשם של הפלסטינים.

גיל ססובר, יליד 1973, חי ביפו. סופר, מזכיר עמותת דייגי יפו ויו"ר איגוד הדייגים בישראל. זהו ספרו ה־11.

טראמפ, בולסונרו, אורבן, הברקזיט וכמובן פוטין – שלל הסברים הוצעו בשנים האחרונות למה שמכונה "המפנה השמרני" או "הפופוליזם הימני". בספר זה מבקש איליה בודראיטסקיס לנתח את התופעה דרך המקרה הרוסי. באסופת מסות שרובן נכתבו בשנים 2014–2022 הוא בוחן את ההכלאה המרתקת והמאיימת בין אידאולוגיית שוק חופשי נאו־ליברלית לבין לאומנות פוסט־מודרנית כפי שהתפתחה ברוסיה בעידן שלטונו של ולדימיר פוטין. בודראיטסקיס צולל אל היסודות הרעיוניים שמכוננים את רוסיה בעידן הפוסט־סובייטי ומגולמים בדמותו של פוטין, אך מקורותיהם נמצאים הרחק מעבר לו. הוא מזהה את שורשי ההווה הרוסי בהיסטוריה האימפריאלית של רוסיה, בכישלונות העבר הסובייטי ובעיקר במציאות החברתית שהתעצבה באזור אחרי התפרקות ברית המועצות. ספרו המרתק והמעמיק מציע הסבר מקורי שחורג מהשיח הליברלי הנפוץ, ושופך אור גם על תהליכים שמתרחשים כיום במחשבה ובפוליטיקה הישראלית.

איליה בודראיטסקיס, יליד 1981,  הוא היסטוריון, חוקר תיאוריה פוליטית, תיאוריה של תרבות ואמנות ופעיל פוליטי. הוא לימד בבית הספר למדעי החברה והכלכלה במוסקבה, ובמכון לאמנות עכשווית במוסקבה. כיום הוא חוקר אורח בתוכנית לתיאוריה ביקורתית באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, וחבר במערכת המגזין האינטרנטי Posle.media. ב־2017 הוענק לו ברוסיה הפרס היוקרתי ע"ש אנדריי בֵלִיי על ספרו הראשון.